השמיים נראים לנו כמו רקע. משהו שנמצא שם, מעל הראש, ומשתנה בין כחול לאפור. אבל ברגע שעולים כמה מאות מטרים מעל פני הקרקע, מתברר שהשמיים הם לא רקע אלא נוף בפני עצמו, עם מבנה, שכבות וגבולות ברורים. הנה כמה מהתופעות היפות ביותר שרואים משם, וההסבר הפשוט למה שקורה מאחוריהן.

הקשת המעגלית

כולנו מכירים את הקשת בענן כחצי מעגל. זו לא הצורה האמיתית שלה: קשת היא מעגל שלם, ופשוט לא רואים את חציו התחתון כי הקרקע חוסמת אותו. מהאוויר, כשהשמש נמצאת מאחורי כלי הטיס וטיפות הגשם לפניו, המעגל נסגר. רואים טבעת צבעונית שלמה, ובמרכזה, אם התנאים מדויקים, גם את הצל של כלי הטיס עצמו.

התופעה נוצרת מפני שכל טיפת מים פועלת כמו מנסרה זעירה: האור נכנס אליה, נשבר, מוחזר מהדופן האחורית ויוצא בזווית קבועה של כארבעים ושתיים מעלות ביחס לכיוון האור. כל הטיפות שנמצאות בדיוק בזווית הזאת מהעין שלנו מרכיבות יחד את הטבעת.

ההילה סביב הצל

יש תופעה נדירה ויפה עוד יותר, שמכונה באנגלית glory. כשעפים מעל שכבת עננים נמוכה והשמש מאחור, לפעמים מופיעות טבעות צבעוניות קטנות בדיוק סביב הצל של כלי הטיס על העננים. בניגוד לקשת, ההילה נוצרת מפיזור אחורי של אור בטיפות ענן זעירות במיוחד, וגודלה תלוי בגודל הטיפות. כלומר, בלי לדעת דבר על הענן, אפשר להסיק ממנה משהו על המבנה הפנימי שלו.

קו הבריזה הימית

בשעות הבוקר המאוחרות, הים מתחיל לעבוד. היבשה מתחממת מהר יותר מהמים, האוויר מעליה עולה, ואוויר קריר מהים זורם פנימה כדי למלא את מקומו. זו הבריזה הימית, אותה רוח מערבית נעימה שמגיעה לחוף בערך בצהריים.

מהאוויר רואים את מה שקורה בקצה שלה: חזית האוויר הימי הקריר נדחפת מזרחה ומרימה את האוויר החם שלפניה. במקום שבו זה קורה נוצרת שורה של עננים לבנים, לרוב מעל אזור ההרים. זהו קו ישר להפליא של עננים באמצע שמיים כחולים לגמרי, והוא בעצם הגבול המדויק בין שני גופי אוויר.

למה האוויר חלק בבוקר

טייסים אוהבים את שעות הבוקר המוקדמות, ויש לכך סיבה פיזיקלית פשוטה. השמש עדיין לא הספיקה לחמם את הקרקע, ולכן לא נוצרו תרמיקות, אותם זרמי אוויר חמים שעולים כמו בועות. בלי תרמיקות האוויר שקט לחלוטין, והטיסה חלקה כמו זכוכית. זו גם הסיבה שרוב הצילומים המרשימים מהאוויר נעשים בבוקר: לא רק בגלל האור הנמוך והצללים הארוכים, אלא כי המצלמה יציבה.

שכבת האינברסיה

ביום קיץ טיפוסי אפשר לראות מהאוויר תופעה שנראית כמעט מלאכותית: שכבה של אובך בהיר שנפרשת מעל האזור, ומעליה גבול חד לגמרי, וממנו והלאה אוויר צלול. זו האינברסיה. בדרך כלל הטמפרטורה יורדת ככל שעולים, אבל לפעמים נוצרת שכבה שבה קורה ההפך, והיא פועלת כמו מכסה שמונע מהאוויר שמתחתיה לעלות. כל האבק והלחות נלכדים מתחת למכסה הזה. מלמטה זה נראה כמו יום אפור. מלמעלה רואים בדיוק היכן המכסה נגמר.

החורף שמנקה את האוויר

הימים היפים ביותר לראייה למרחקים בישראל מגיעים דווקא אחרי סופה. מערכת גשם שוטפת מהאוויר את החלקיקים הזעירים שתלויים בו, ומביאה איתה אוויר קר ויבש מצפון. התוצאה היא שקיפות יוצאת דופן: ביום כזה אפשר לזהות מהאוויר את פסגות הצפון ואת הרכס המושלג ממרחק עשרות רבות של קילומטרים, נוף שבשאר השנה פשוט לא קיים.

ולמה השקיעות באביב כל כך אדומות

בעונות המעבר מגיעים לישראל גופי אוויר חמים מכיוון המדבר, ולעיתים הם נושאים איתם אבק דק מאוד מהסהרה ומחצי האי ערב. החלקיקים האלה מפזרים את האור הכחול ומעבירים את האדום, ולכן השמש נראית כדור כתום גדול והשמיים כולם מקבלים גוון נחושת. מהאוויר האפקט מוכפל, כי רואים את שכבת האבק מהצד ולא רק דרכה. אלה השקיעות הדרמטיות ביותר של השנה.

השמיים משתנים כל שעה, וכל תופעה כזאת היא רמז למשהו שקורה בקנה מידה גדול הרבה יותר. מי שהתרגל להסתכל למעלה מגלה שאין שני ימים זהים.השמיים משתנים כל שעה, וכל תופעה כזאת היא רמז למשהו שקורה בקנה מידה גדול הרבה יותר. מי שהתרגל להסתכל למעלה מגלה שאין שני ימים זהים.